אחד המושגים שמוצגים על ידי ראש הממשלה השכם והערב הוא מושג הניצחון. בנימין נתניהו הגדיל לעשות בחידון התנ"ך, כשהשתלט על עמדת מנהל התחרות, והפליג בסיפורי קמפיין בחירות כאוות נפשו, על עצמו, על בנו "אברהם, מה שמו", ובעיקר על כך שבמלחמה צריך להגיע לניצחון.

כל זה נעשה למצהלות ומחיאות כפיהם של הצופים בחידון, שנתניהו הרגיש כי הם מאוהדיו. אין ספק כי אילו הצופים בחידון התנ"ך היו בני קיבוץ גבע או מרחביה, הוא היה מנסח את דבריו הפוך, בנוסח: "בכל מלחמה יש להשיב קודם כל את החטופים ורק אז להכריע את חמאס".

אפשר לומר שאחוזים לא קטנים מהציבור הישראלי חיים ונושמים את המושג הזה – ניצחון – במשמעו השטחי, הלא נכון, המטעה, שנגזר מעולמות אליפות אירופה בכדורגל. זו הטעייה שמגיעה עד כדי סכנה קיומית בהקשר האסטרטגי.

אחוזים לא קטנים מהציבור הישראלי חיים ונושמים את מושג הניצחון במשמעו השטחי, המטעה, שנגזר מעולמות אליפות אירופה בכדורגל. זו הטעייה שמגיעה עד כדי סכנה קיומית בהקשר האסטרטגי

זו הטעיה שהשתרשה בקרב ציבור רחב, על לא עוול בכפו. גם יועצי תקשורת אוהבים את המושג "ניצחון", וכמובן פוליטיקאים – שהמילה הזאת מתגלגלת מפיהם בפתוס רומאי שמתקשר למילה טריומף.

הניחוש שלי – בטרם הניתוח – הוא שהישראלים מכורים למושג "ניצחון" בעיקר בגלל היעדרו, וגם משום שיש בו כדי להעצים את האגו הנפוח של הישראלי המצוי, ולנפחו עוד יותר – ממש כך – ללא כל קבלות או הוכחות. אז ראש ממשלה שמתפקד על אדי הדלק האחרונים שלו – שש לממצא הנפלא הזה, וכל מילה שנייה שלו (בפני הקהל שלו) היא ניצחון.

זאת הסיבה היחידה לרשומה שלפנינו.

ובכן מושג ה"ניצחון" המדובר נוגע לניצחון במלחמות. המושג, מבחינה מילולית, מתקיים גם עם ניצחון במשחק כדורגל או כדורסל או תחרות אתלטיקה או אגרוף. אבל ניצחון במלחמה אינו דומה כלל לניצחון בתחרות ספורטיבית, ולו רק משום שבניצחון בעימות מלחמתי – הצד המנצח מכתיב את תנאי הכניעה של הצד המפסיד. זה לא קורה במשחק כדורגל או בריצת 100 מטר, בהם המנצח זוכה במדליית זהב ואילו המפסיד יכול גם הוא לגרוף מדליית כסף או ארד.

אם המפסיד במלחמה אינו מקבל את תנאי הכניעה – המנצח לא יכול לראות את עצמו כמנצח. ההיסטוריה האנושית מכילה אלפי אירועי ניצחון והפסד במלחמות, שבהן ישות מדינתית או מלכות כלשהי ניצחה ישות אחרת.

היישות המנצחת יכולה להגלות את תושבי היישות המפסידה או לדרוש ממנה מיסים כבדים. כמו כן, ישות יכולה לנצח ישות אחרת אפילו בלי קרב או הכרעה צבאית – רק משום שכוחה היחסי גדול יותר.

כך קרה, למשל, עם פולין שסופחה לברית המועצות, כך קרה לרומניה ובולגריה, ויוגוסלביה ואוקראינה וליטא וליטווניה וליישויות נוספות, כשלמעשה התל"ג של מדינות אלה פעל בשרותה של רוסיה הסובייטית עד להתמוטטותה ב-1989.

אפשר לומר שהשעבוד הסובייטי הזה היה תוצר של ניצחונה הכביר של רוסיה (יחד עם בנות הברית) על גרמניה הנאצית, ניצחון שהגדיר את תנאי הכניעה של גרמניה. כך אירע גם עם ניצחונה של ארה"ב על יפן, באותו החודש ב-1945. תנאי הכניעה שהוצגו ליפן ולגרמניה היו התנאים שהמנצחים הגדירו על פי האינטרסים שלהם.

בשונה מניצחון בספורט, אם המפסיד במלחמה אינו מקבל את תנאי הכניעה – המנצח לא יכול לראות את עצמו כמנצח. כמו כן, ישות מדינתית יכולה לנצח ישות אחרת אפילו בלי קרב – רק משום שכוחה היחסי גדול יותר

המושג ניצחון במלחמות אינו שקול למושג הזה במרחבים האחרים, אם זה מרחב הספורט – שחמט או אגרוף או אתלטיקה. לכן, אפוא, ניתן לומר שאת מושג הניצחון במלחמות נדרש לכנות בשם אחר, או לחילופין – להגדיר בשם אחר אירועים שיש בהם מנצחים בעולמות התחרותיים.

יש להיזהר גם משימוש בהגדרת הניצחון במלחמות. בדרך כלל מלחמות מתנהלות בין מדינות, משום שמדינות מחזיקות צבא, שתפקידו להגן על האינטרסים שלהן, או לחילופין – לממש אינטרסים נוספים שמחייבים מלחמה או ניצחון על מדינה אחרת. למשל, במקרה של אדולף היטלר או של אלכסנדר מוקדון שכבש את כל העולם. אבל במאות השנים האחרונות התהווה שינוי מהותי בקונסטלציה הזו, כשהתעצם בהדרגה מקומה של הגרילה או של פעילות הטרור, כתפיסת לחימה שהתאימה לארגוני טרור או לארגוני גרילה. 

הטרור/גרילה התעצמו משמעותית מאז קיומו של האיום הגרעיני, כלומר מאז שנת 1945. ארגוני גרילה כמו הווייטקונג, ששאב את כוחו מהאוכלוסייה הדרום וייטנאמית וגם מהמדינה הקרויה צפון וייטנאם – ניפק יכולות לחימה וידע רב שהביא לתבוסתה של ארה"ב ולפני כן של צרפת.

ארגוני טרור דתי נבדל מארגון טרור לאומני כמו הווייטקונג בווייטנאם, או אט"א – הבאסקי לאומני שנלחם בספרד וצרפת, אבל הוכרע בשנים האחרונות-2018. ארגוני טרור או גרילה דתיים (שיעים – חזבאללה) הם פרוקסיס, שלוחים של מדינה, במקרה שלנו – איראן. היעד העיקרי שלהם הוא להציק, לפגוע ולהחליש את מדינת האויב של מדינת האם, במקרה שלנו – ישראל.

ארגון טרור דתי לא יגיע לעולם לכדי הסכמה על תנאי כניעתו. גם אם כוחו הצבאי יישבר, וגם אם רוב פעיליו ייהרגו או ייעצרו – ארגון טרור דתי לא יכול להכריז או לחתום על מסמך כניעה שיעלים את האידאולוגיה שלו, את האמונה שלו או את הפעילות המתקשרת לאותה אמונה או אידיאולוגיה. אלה, בשלב זה או אחר, יביאו להתארגנות אלימה מחודשת.

ארגון טרור דתי לא יגיע לעולם לכדי הסכמה על תנאי כניעתו. גם אם כוחו הצבאי יישבר ורוב פעיליו ייהרגו או ייעצרו – ארגון טרור דתי לא יכול להכריז או לחתום על מסמך כניעה שיעלים את האידאולוגיה או האמונה שלו

לומר "ניצחון מוחלט" על ארגון כמו חמאס – זו אמירה חסרת פשר. אין קשר בין ארגון טרור כמו חמאס, שהוא ארגון טרור דתי, לבין מושג הניצחון (לבטח המוחלט) עליו ועל עצם קיומו.

המושג הזה מתעתע בנו ומביא את צה"ל לשקוע בבוץ העזתי בדיוק כפי שהאמריקאים שקעו בבוץ העיראקי ובבוץ האפגני ובבוץ הווייטנאמי כן הלאה. לשקיעה הזאת בבוץ המלחמתי יש משמעות באובדן חיים של לוחמים ושל חטופים, ובפעילות שמאלצת מאות אלפי מילואימניקים להקריב מאות ימי לחימה לשווא, ואיתם גם את עתידם המקצועי או העסקי ולעיתים את בריאותם וחייהם.

השאלה הנשאלת היא – עד מתי? עד מתי יימשך מצעד האיוולת שפוגע בנו כחברה, כאזרחים, ואנשים חיים?

האמריקאים וגם הרוסים למדו את הלקח והתעופפו מהאזורים הללו, אולי בזכות העובדה שהמושג "ניצחון" על המוג'אהידין לא היה המוביל האידאולוגי של אותן מלחמות. כלומר, מתגברת ההערכה שמושג הניצחון עצמו יוצר כמעט הכרח תודעתי בקרב הממשלה הנוכחית להמשיך באיוולת זו ולשקוע עמוק יותר ויותר בבוץ.

עצוב. בעיקר משום שאין אינטלקט ישראלי שיבלום את הטעות התודעתית הזאת. לא בצה"ל ולא במרחב האזרחי ולבטח לא במרחב האקדמי, שאנשיו עסוקים ברובם הגדול בפנסיה התקציבית שהובטחה להם.

המושג "ניצחון" מתעתע בנו ומביא את צה"ל לשקוע בבוץ העזתי. מתגברת ההערכה שמושג הניצחון עצמו יוצר כמעט הכרח תודעתי בקרב הממשלה הנוכחית להמשיך באיוולת זו ולשקוע עמוק יותר ויותר בבוץ

יום אחד ייכתב המחקר שיציג את הפנסיה התקציבית כהורתה של האיוולת, שהשקיעה את ישראל אל תחתית הבוץ. מחקר עתידי מעניין.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב